יום שבת, 30 באוקטובר 2010

יום חמישי, 28 באוקטובר 2010

יום ראשון, 17 באוקטובר 2010

יום שני, 11 באוקטובר 2010

מערבולת

התפוררות

כשהחומות הישנות מתפוררות, ונפערים בהן פתחים,
אפשר לצעוד לתוך החושך והפחד והלא נודע,
כדי ליפול אל זרועות האהבה.

יום חמישי, 7 באוקטובר 2010

שיקוף קדמוני

אמנם היא בנוייה מאותן תמונות כמו התמונה הקודמת, אך יש בה איכות שונה לגמרי. היא נראית לי כמו צילום רנטגן של יצור ים קדמוני ומאובן, או כמו נגטיב של ציור מערות. הבחירה היום היתה ממש קשה, אז העליתי את שתיהן... 

סדק אור

רק דרך הסדקים והשברים יכול האור שלנו לצאת החוצה.
יש משל כזה. רציתי לשים אותו כאן, אבל לא מצאתי אותו. 
מצאתי משהו דומה, חביב גם הוא:  

הכד הסדוק

לאישה סינית זקנה היו שני כדים גדולים, כל אחד נתלה מקצה מקל שהיא תלתה על צווארה.

לאחד הכדים היה סדק, ואילו הכד השני היה מושלם. מהדרך הארוכה שבין הבית לנהר – הכד המושלם הגיע מלא, ואילו הכד הסדוק והמטפטף הגיע מלא רק בחציו.
כך, יום אחר יום, שנה אחר שנה, היתה האישה מביאה הביתה רק כד וחצי של מים.
הכד הסדוק היה מסכן ואומלל. הוא התבייש בחוסר שלמותו, ובכך שלא הצליח לבצע את העבודה אותה הוא נועד לעשות.
יום אחד, לאחר שנים של תחושת כישלון מוחלט, פנה הכד הסדוק אל האישה הזקנה:


"אני מתבייש בעצמי! בגלל הסדק שבי המים נוזלים כל הדרך מהנהר לביתך!"


האישה הזקנה חייכה ואמרה:

"האם הבחנת שרק בצד הדרך שלך פורחים פרחים?
תמיד ידעתי על הפגם שלך, לכן זרעתי זרעים בצד הדרך שלך. בכל יום שבו חזרנו מהנהר לבית – השקיתי אותם בעזרתך. במשך שנים יכולתי לקטוף את הפרחים היפים הללו ולקשט את השולחן. לולא היית כפי שאתה, לא היה ביתי מתברך ביופי הזה".

יום ראשון, 3 באוקטובר 2010

יום שבת, 2 באוקטובר 2010