בריחה בלילה מבית הילדים
לילה. אני ערה. רק אני ערה. כל הילדים ישנים.
זה בית ילדים. יש כאן רק ילדים.
יש לי מנורת לילה ליד המיטה. אני מפחדת מהחושך.
המחשבות מגיעות. עוד ועוד. סיפורים מפחידים. מחשבות מפחידות.
בית הילדים נמצא בקצה הקיבוץ, ליד הרפת.
מה יקרה אם ייכנסו מחבלים לקיבוץ?
הם יגיעו ישר לכאן.
הם ייכנסו ויראו את האור שדולק בחדר שלי והם יבינו שאני ערה.
הם יגיעו ראשונה אלי.
אולי אני צריכה לכבות את האור?
אבל אני לא מעזה. אני יותר מפחדת מהחושך.
יש פחד בגוף שלי. עכשיו כבר אין סיפור שמחובר אליו.
רק פחד טהור שהולך ומתגבר.
משהו רע הולך לקרות. משהו רע הולך לקרות.
משהו רע הולך לקרות. משהו רע הולך לקרות. משהו רע הולך לקרות...
רעש של הליקופטר שעובר בשמיים מגביר את התחושה הזאת.
מוכרחה לצאת מכאן. אם לא אצא בזמן יקרה אסון.
אולי זה לא בסדר שאני משאירה פה את הילדים האחרים,
אבל אין מה לעשות, אני חייבת לחלץ את עצמי.
בחוץ חושך. מפחיד ללכת לבד.
אני צריכה להיזהר ששומרת הלילה לא תתפוס אותי.
הפחד מתגבר ומתגבר.
כשהוא נהיה חזק מספיק, אני כבר לא מפחדת להיות בחוץ או להיתפס.
אני קמה מהמיטה ורצה. רצה אל בית ההורים.
הלילה ניצלתי.
